<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין רל"ה</h1>
<h2>דף ס:</h2>
והמצוה הרל"ה היא שהזהירנו מהלוות בריבית והוא אמרו יתעלה (בהר) את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך. ושני לאוין אלו אמנם הם בענין אחד ובאו לחזוק וכדי שיהיה מי שילוה בריבית עובר בשני לאוין. לא שהם שני ענינים. כי הנשך הוא הריבית והריבית הוא הנשך ובגמר מציעא (ס':) אמרו אי אתה מוצא נשך בלא תרבית ולא תרבית בלא נשך ולמה חלקו הכתוב לעבור עליו בשני לאוין. ושם אמרו דאורייתא נשך ותרבית חדא מילתא נינהו. ושם (ס"א.) אמרו גם כן השתא דכתיב את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך קרי ביה הכי את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית ובנשך ובמרבית לא תתן אכלך. הנה יהיה כל מי שהלוה בריבית כסף או פירות כבר עבר על שני לאוין מחובר אל שאר הלאוין שבאו גם כן במלוה לחזוק. כי הנה נכפלה אזהרה זו בלשון אחר ואמר (שם) אל תקח מאתו נשך ותרבית. והתבאר בגמר מציעא (ע"ה:) שזה הלאו גם כן למלוה הוא. אבל אלו כולם לאוי יתירי, כמו שבארנו בשרש התשיעי, שהם כולם בענין אחד נכפלו והוא שיזהר המלוה מהלוות בריבית. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בחמישי ממציעא.
